לאנשים חושבים ומרגישים

הדף הקודם דף הבית למעלה הדף הבא

 

של נעלייך... - מאת שירה מנור

של נעלייך

מעל רגלייך

הכנס בשקט

לאט

המקום הזה

בו דורכות רגלייך

אולי קט

אך הוא כל

שיש לי

מקדש מעט

הבט

מול עינייך

פרושים

זיכרונותיי

קרב בלאט

לטף קצת

המס הכפור

בהבל פיך

אולי ייחם

לעצמותיי

 

אולי

יפשיר לבי

תחת מגע

ידייך

אולי

אמצא בי

כוח

להתחיל שוב

אתך...

 

יחפים - מאת מאיר

יחף נכנסתי למקדש

כמו לכל מקום חדש

לאט, בזהירות

בשקט ובלי יהירות.

 

עיני ליטפו הזכרונות

הפרושים על הקירות

פי מהתרגשות פעור

נשימתי חמה למרות הקור.

 

עכשיו הבנתי

לאיפה באמת הגעתי

כאן מקור המקורות

של העצב והתוגות.

 

ידי מגששות באפלה

אותך אולי אמצא

אל לבי אחבקך

אז תשובי לחייך.

 

ויחד מחובקים ויחפים

נלכה בחופים

רגלינו שוקעות בחול

נשמותינו מתחברות מול הכחול.

 

שפת-הים... - מאת שירה מנור

את הרגעים הכי

עצובים ושמחים

אני מבלה שם

על שפת הים

מול שקיעות

וזריחות

ואופק רחוק

ושלווה אין סוף

של רחש גלים

ואוושת הצדפים

תחת רגליי...

 

הים והחול

זהב וכחול

הם מאז ומתמיד

מפלטי, אהבתי,

השילוב שיכול

להרגיע אותי...

 

אי לכך ידידי

לא יכלת לתת לי

משהו יותר יקר

וקרוב ללבי

מטיול בשניים

על שפת הים...

 

נגלה סודי - מאת מאיר

אגלה לך סודי

איך לחוף ללכת ידעתי:

הכל מתחיל בילדותי

כי בעיר חוף נולדתי

וכל אימת שבקושי נתקלתי

לחוף נמלטתי.

 

כאשר למקדשך הגעתי

מייד חשתי

באותו ריח מיוחד

המתוק גם מלוח, כאחד.

 

מאותה שניה

ידעתי שיש לי את התשובה,

את המזור

שיגלה לך שוב את האור.

 

או אז חיבקתיך

לחוף לקחתיך,

את המלח טעמתי בעינייך

את המתוק בשפתייך.

 

חתמנו על הצהרת אוהבים

כל עוד נשאר יחפים

בעיר, בכפר,

וכמובן בחופים.

כל הזכויות שמורות ואין להעתיק או לעשות כל שימוש אחר ללא קבלת אישורו של היוצר  ©