לאנשים חושבים ומרגישים

הדף הקודם דף הבית למעלה הדף הבא

ניצן לבנבן - מאת ריקי

לרחלי שלי

 

בעציציי זה מכבר

פשה כימשון

רובם ככולם

הלכו כבר לישון

 

אם לשנת קיץ

מעולפת מחום

או לשנת נצח

בלי סיכוי לקום

 

ורק בפינה

במיכל פלסטיק קטן

מרים את ראשו

ניצן לבנבן

 

עם שחר

נושא אלי חיוך מטולל

וכשהיום נגמר

מצמיח כנפי פרפר

 

הוא מאושר

הוא חופשי

הוא עף וחוזר

הוא שוב אתי

 

ואולי זה תמוה

ואולי נראה מעט

אבל לי זה מכבר ידוע

בזכותו אחייך לעד

כל הזכויות שמורות ואין להעתיק או לעשות כל שימוש אחר ללא קבלת אישורו של היוצר  ©