לאנשים חושבים ומרגישים

הדף הקודם דף הבית למעלה הדף הבא

אגדה - מאת ריקי

מפה לאוזן הן יודעות לספר על היום בו הלכה לה משם,

עזבה את הכל והלכה אל הצוק ההוא שנושק אל הים.

היא מיקמה את גופה בכוך שנסתר בין סלעיו הכהים,

מבטה מול האופק הרחוק ורגליה נושקות לקצף הגלים.

 

השמש שזפה את עורה לשחום כמו צבע הסלעים,

הרוח חרץ בגופה תלמים  שהתמזגו עם החגווים,

אצבעותיה נלפתו לשיחים והצמיחו כמוהם קוצים,

ומחלפותיה התארכו וזרמו אל הים עד חברו לגלים.

 

בשלב הזה נחלקות דעותיהן מה עלה בגורלה,

יש אומרות שנחשול ענק בליל סער לים גרפה,

הללו גורסות כמובן שהפכה לנימפה קסומה,

והאחרות שהתאחדה עם הצוק והיא בו חקוקה.

 

יש מקום אחד שממנו אפשר לצפות אל הצוק,

ולראות בבירור את פרופיל פניה שבו יצוק,

ובלילות של סער נשמע צליל קולה ממרחקים,

עולה מסתלסל ומרעיד לבבות נערות נפעמים.

 

ופעם בשנה בלילה שיש בו ירח מלא וכסוף,

דוממת העיר כולה כאילו הוטל בה כישוף,

עד רוח מים תהדוף בגבה את האחת שנבחרה,

אל החוף שלמרגלות הצוק שם תקריב מנחתה.

 

הו אז ישלח הים השוצף את גדול נחשוליו,

ובהינף חד ומהיר יישאנה לשכון לעד בין גליו,

במשך שנה שוב ילטפו האדוות את הצוק הגאה,

ואם לא הייתי מספרת לא הייתם יודעים את זה.

כל הזכויות שמורות ואין להעתיק או לעשות כל שימוש אחר ללא קבלת אישורו של היוצר  ©