לאנשים חושבים ומרגישים

הדף הקודם דף הבית למעלה הדף הבא

היית והנך - מאת ריקי

היית יפה, חתיך ותמיר,

משאלת לב כל בנות העיר,

הייתה לך בלורית מתנפנפת,

וחולצה שחזה רחב חושפת.

הלכת עם ג'ינסים צמודים,

שהבליטו את כל השרירים,

והיו לך אצבעות ארוכות וחמות

שעושות שמות כשהן נוגעות.

 

למרות שהיית עוד נורא צעיר,

אמרו שלא השארת אף בתולה בעיר,

ואימא אמרה הוא לא בשבילך,

אחד כזה אף פעם לא יהיה רק שלך.

אבל אני הייתי מאוהבת ועיוורת,

הייתי מאושרת שבחרת בי ולא באחרת,

בעיניים של ילדה בת עשרים,

היית התגשמות כל המאוויים.

 

יש לך עדיין בלורית מקסימה,

בלי שום סימן לאיזו קרחת קטנה,

האצבעות שלך כמובן עוד ארוכות,

אך איני מרגישה כלום כשהן נוגעות,

העיניים שלך הירוקות הממגנטות,

לא עושות לי יותר שום מהפכות,

ובכלל לא אכפת לי אם נשים אחרות

עושות לך עיניים מזמינות ומפתות.

 

אני רק רואה כמה אתה ממני שונה,

לכמה צרכים חיוניים שלי אתה לא עונה,

איך שכמעט עם כל אחד אחר,

יש לי יותר מאשר אתך על מה לדבר.

מרגישה איך השתיקות הופכות מעיקות,

עד שהריאות שלי מחוסר חמצן כואבות.

ומבינה עד כמה דברים נראים אחרים

ככל שמתרחקים משנות העשרים.

 

הייתי רוצה מאוד שתנסה לא לכעוס,

יודעת שהרבה יותר קשה לבנות מלהרוס,

הייתי רוצה שנסכין להגיע להבנה,

רק כך אני רואה לנו איזו תיקווה.

אבל אתה מתבצר במגדל של שתיקות,

אולי אינך רוצה או לא יכול להתמודד,

אם במקרה אתה קורא את אלה המילים,

רוצה לקוות שתבין ושנוכל להישאר ידידים.

כל הזכויות שמורות ואין להעתיק או לעשות כל שימוש אחר ללא קבלת אישורו של היוצר  ©