לאנשים חושבים ומרגישים

הדף הקודם דף הבית למעלה הדף הבא

חיים - מאת ריקי

אומרים שיש איזה שהוא סדר בבלגן.

שמישהו שם למעלה דואג לחלק באופן שווה את הדברים.

שכל אחד לפעמים נמצא למטה ולפעמים בראש הסולם.

שאין טוב בלי רע ואסור את התקווה לאבד לעולם.

יש אפילו סיפור כזה שמפה לאוזן מספרים,

על היהודים שבכו והתלוננו על צרותיהם בפני האלוהים,

אז הוא הציע להם לצרור אותן בשקים ולהשליך לים,

ואז אמר, ירים כל אחד איזה שק שיבחר וישוב לביתו משם.

למשך כמה רגעים הם עמדו בוהים מול השקים,

ואז כאילו ניתן אות, ניגש כל אחד ולקח את שלו הפרטי.

את שלנו, אמרו, אנחנו הרי כבר היטב מכירים,

מי יודע מה מחכה לנו בתוך השקים האחרים.

אני מניחה שיש אין ספור כאלה סיפורים,

שנועדו אותנו להרגיע ושנשלים שככה זה בחיים.

אבל לפעמים, כל הסיפורים והידיעות לא עוזרים,

לפעמים נדמה שהוגדשה הסאה ויותר לא יכולים.

לפעמים אפילו צצים בראש כל מיני רעיונות משוגעים,

שהם פתרונות של דחק ולחץ ובדיעבד טיפשיים.

אני עברתי כאלה מצבים ואני עדיין כאן,

מה שמוכיח שהזמן מרפא, משכיח ופותר כמעט כל דבר,

והמסקנה היחידה שאליה הגעתי במשך השנים,

היא שאסור לשתוק ולאכול את הלב מבפנים,

רצוי להוציא ולשתף, לחלק את המעמסה עם אחרים,

מדהים עד כמה שזה עוזר לשפוך את הלב בפני חברים,

ובאופן מפתיע,  יש להם אפילו לפעמים רעיונות שעוזרים.

והכי חשוב, לא לשקוע, לא להתייאש, ולהאמין.

כל הזכויות שמורות ואין להעתיק או לעשות כל שימוש אחר ללא קבלת אישורו של היוצר  ©