לאנשים חושבים ומרגישים

הדף הקודם דף הבית למעלה

 

 

אבא...

 

אני כותב מילים אלו לומר על קברך ומתקשה לחשוב שלא אראה את החיוך שלך בתגובה.

 

לא קיבלנו הרבה שעות איכות יחדיו. מהיום בו אני זוכר את עצמי היית יוצא מוקדם לעבוד, נכון יותר לשרת, כי אתה ראית את מעשיך כשירות של ולמען הציבור והמדינה, וחוזר   לעת ערב,  אבל גם אז לעתים מזומנות נמצאו מספיק סיבות להחזיר אותך לעוד כמה שעות של עבודה בלילה.

 

למרות זאת נתת לנו המון, הרבה יותר מאשר אחרים מקבלים מאבא שעובד משמונה עד ארבע. נתת לנו כל כך הרבה, איפשרת לנו להיות מלאי גאווה על מה שאתה, על מה שהיית.

 

בכריכת סיפור חייך השתמשתי במילה מענטש כדי לתאר אותך בקצרה. אין כזו מילה בעברית והיא כל כך מתאימה לך, אבל היא רחוקה מלהספיק אם רוצים באמת להגדיר אותך.

 

צניעות, עוד מרכיב חשוב באישיותך.

למרות מעמדך, הכבוד לו היית ראוי לאור התקדמותך, הישגיך, מעשיך ותרומתך לאורך השנים, נשארת צנוע, בורח מאור הזרקורים, נשאר ברקע או מאחורי הקלעים, לא מחפש את השררה ולא מבקש תהילה.

היה קשה לשכנע אותך אפילו להגיע לטכס יקיר הקריה, אירוע שבו החזירו לך מקצת מהמגיע לך כהכרת תודה. מעט מידי וכמעט מאוחר מידי.

 

אפילו פטירתך, כאילו תכננת זאת, ביום חג, עם מסע הלוויה בחול המועד, מה שמנע המון מלווים גדול עוד יותר בדרכך האחרונה, וללא הספדים.

 

ציונות, עוד אלמנט יסוד בהווייתך. ציונות לִשמה שהחדירה בנו את אהבת המולדת.

את גישתך למדינה ניתן לסכם בדבריך שלך כאשר תיארת את כל הקשיים בדרך לארץ והשנים הראשונות הקשות שלאחר קום המדינה, קשיים ומכאובים שמִזערת באומרך שהכל כולל הקשיים היה מתוק, שהרי מדובר במדינה שלנו.

 

כולם יודעים ומשתמשים במטבע הלשון לשרת בכוחות הביטחון. אצלך זו לא הייתה מילה בעלמא, אלא מעשה יום יום לשרת במשטרה, לשרת את המדינה, לשרת את הציבור.

 

יושר ושמירת החוק כמובן, והמסירות בכל תפקיד ולכל עבודה...

ובשעות הפנאי המעטות הטיפול בעצים שבגינה עם נשמה של חקלאי, ה"מצוד" אחר הפקאנים בעבר הרחוק והלימונים בעבר הקרוב יותר,

אי אפשר בלי חוש ההומור שהיווה תשובה לכל בעיה, ומעשי השובבות שנודעו בקרב כל הקרובים אליך,

הנתינה לשם נתינה והתרחקות מכל מריבה וחיכוך.

לא ארחיב על הדאגה והאהבה לבני משפחה רחוקים וקרובים, ועוד יותר לנינים, לנכדים, לנו הילדים ובראש ובראשונה לרעיה, לאימא שלצידך כ-60 שנה.

לצערי הרב, לצער כולנו, אני יכול לומר כאן את השבחים ולהוסיף עוד ועוד, ואתה לא מהסה אותי. הפעם אתה לא מתחמק.

בשיכון הקבע החדש שלך שהכנת לך שנים רבות מאוד מראש, שיכון שהתבדחת עליו רבות אבל הכנת אותו ברצינות גמורה,

כאן אתה רק שומע...

ואנחנו מתגעגעים ובוכים.

 

13 נובמבר 2008, בית העלמין צור שלום.

מאיר קליין

כל הזכויות שמורות ואין להעתיק או לעשות כל שימוש אחר ללא קבלת אישורו של היוצר  ©